<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' גיטין פ"ט</h1>
<h2>דף לז.</h2>
שפחה שנשתחררה וגיורת שנתגיירה תמתין שלשה חדשים. אפילו גר ואשתו. להבחין בין [זרע] שבקדושה לזרע שלא בקדושה. יפת תאר אע"פ שנתנה לה תורה שלשים יום לתקנת עצמה, צריכה להמתין תשעים. ממאנת הואיל ואינה כגרושה, ומזנה הואיל ומשמרת עצמה שלא תתעבר, ואנוסה ומפותה, אין צריכות להמתין. מי שנישאת בטעות ונודע שאסורה לבעלה והוציאוה בית דין והיתה קטנה שאין ראויה לילד, הואיל ואין דבר מצוי הוא, לא גזרו עלה להמתין.
<h2>דף ס:</h2>
לא ישא ולא יארס אדם מניקת ומעוברת חבירו, אע"פ שידוע ממי מעוברת, שלא יזיק הוולד בשעת תשמיש, שאין מקפיד על בן חבירו. ומניקה, שלא תתעבר ויתעכר החלב ולא יקפיד לרפואת החלב. זמן מניקה כ"ד חדש, חוץ מיום שנתארסה וחוץ מיום שנולד בו. ואפילו נתנה בנה למניקה או גמלתו תוך כ"ד חדש לא תנשא. מת בנה מותרת להנשא ואין חוששין שמא תהרגנו. עבר ונשא מעוברת ומניקה תוך הזמן יוציא בגט ואפילו היה כהן. ואם היה ישראל יחזירנה אחר כ"ד חדש של מניקה. נשא וברח ולאחר הזמן בא וישב עם אשתו אין בכך כלום. אירס מעוברת או מניקה אין כופין אותו להוציא ולא יכנוס עד לאחר זמן ה[י]ניקה או עד שימות הוולד. וכן הורה הר"ר יעקב מאורליינץ, כיון דכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה. ולא הודו לו, דמאי חומרא דכלה בלא ברכה יותר ממניקה, שניהן דרבנן. ובשאלתות דרב אחאי פרשת וירא [שאילתא י"ג], והיכא דעבר ואינסיב או קדיש, מפקינן לה בגיטא מיניה. ומצאתי בספר החנוכי, על שמעון שנפטר והניח אשתו מניקה לבן אחד וקדשה אחר, יכופוהו לגרש בגט, שכך אמרו חכמים, יוציא. וכשיגיע זמנו יכנוס, ואין להתרשל בדבר כל עיקר. ומצאתי בשם תשובת הגאונים, שאין קרוי מניקת חבירו אם נתנה בנה למניקה שלשה חדשים קודם מיתת בעלה והיא לא הניקה אותה כלל כל השלשה חדשים. הר"ר שמשון מפלאירא היה אומר דגרושה מניקה, מותרת לינשא בתוך תשעים, שכיון שנתגרשה אינו (נזפה) [כופה]. ור"ת חולק. וגם בשאלתות [שם] פוסק, דלא שנא גרושה ולא שנא אלמנה.
<h2>דף ק:</h2>
שפחה שנשתחררה וגיורת שנתגיירה תמתין שלשה חדשים. אפילו גר ואשתו. להבחין בין [זרע] שבקדושה לזרע שלא בקדושה. יפת תאר אע"פ שנתנה לה תורה שלשים יום לתקנת עצמה, צריכה להמתין תשעים. ממאנת הואיל ואינה כגרושה, ומזנה הואיל ומשמרת עצמה שלא תתעבר, ואנוסה ומפותה, אין צריכות להמתין. מי שנישאת בטעות ונודע שאסורה לבעלה והוציאוה בית דין והיתה קטנה שאין ראויה לילד, הואיל ואין דבר מצוי הוא, לא גזרו עלה להמתין.
